פתריסיה ארידחיס
PATRICIA
ARIDJIS
next
past
Presiona la foto para agrandar
Click on picture to zoom
לחץ על התמונה לזום
LULLABY FOR OTHERS.
Patricia Aridjis.
This is a project about women living in a home that does not belong to them and who takes care of children who are not theirs. They age and witness how these children grow up, but they don't see their own children growing up. The singing of these women is a lullaby for others.
For seven years I photographed women in prison and now my eyes are on other women. Inside these homes they live in a micro world that clearly represents the contrasts that exist in Mexico. It is a skein with two ends – two diametrically opposed socioeconomic classes. They coexist but do not mix. The approach is to capture, from the world of nannies, both ways of perceiving the world. Where they are joined and where they separate. Aesthetics that contrast one another but is also linked.
Many nannies have indigenous roots from the countryside or marginalized areas of the city. They migrate with the hope of improving their living conditions, work and education. They have a low level of formal education (barely literate). Most begin their working life while they are still children or adolescents and a high percentage are single mothers. When they start working they bring few belongings, a language, a religion and their beliefs. All of which have nothing, or very little, to do with the children they take care or with their parents.
Nannies are an important figure in the families in which they are inserted. In their hands lies the care of children. The link to them is very narrow. Children learn certain things from these woman, a sort of informal education based on their beliefs and how they perceive life. I heard of a case where the nanny spoke in Nahuatl to the child in her care. It was a cryptic communication between them and was not fit for anyone else. They had built a world apart and had a relationship of complicity and affection. Nannies are part of the family dynamic. Their lives, and those of the families, overlap and sometimes even without touching, there are private and personal moments that inhabit the home. In many cases, however, they are like blurred images. Their employers do not realize the importance of their presence until they are absent.
I realized that these simple characters who might appear to be dull, actually have fabulous stories. If one delves into their lives one discovers a vast inner and outside world speaking of themes of love and hate; agreements and disagreements, truncated and substitute motherhood and a mixture of ideologies. They give me the ability to capture syncretistic images in Mexico as it is today. They are a living process of transculturisation. Nannies are a sway between spaces: from countryside to city; from popular colonies to residential, their roles as daughters to the position of working nannies; from one social class to another.
This project also has to do with magical thinking and practicality, with traditions and modernity. These two opposite worlds confronts both sides of Mexico and adds as a tectonic layer where two cultures collide, merge and materialize.
This series tries to show that merger process and dignify the work of nannies.
ARRULLO PARA OTROS.
Patricia Aridjis.
Este es un proyecto sobre mujeres que viven en un hogar que no les pertenece y cuidan a niños que tampoco les son propios. Ellas envejecen y presencian el envejecimiento de sus patrones. En cambio no ven crecer a sus propios hijos. El canto de estas mujeres es el arrullo para otros.
Durante siete años fotografié a las mujeres en prisión, ahora mis ojos están puestos en otras mujeres. Dentro de las casas que ellas habitan se encuentra un micro mundo muy representativo de los contrastes que hay en México. Es una madeja con dos puntas; dos clases socioeconómicas diametralmente opuestas. Éstas coexisten pero no se mezclan. El planteamiento es captar, a partir del mundo de las nanas, ambas maneras de percibir el mundo. En dónde se unen y en dónde se separan. Estéticas que se contraponen y se vinculan.
Muchas de las nanas tienen raíces indígenas, provienen del campo o de zonas marginadas de la ciudad. Emigran motivadas con la esperanza de mejorar sus condiciones de vida, trabajo y educación. Tienen un bajo nivel de instrucción formal (apenas saben leer y escribir). La mayoría comienza su vida laboral siendo aún niñas o adolescentes y un buen porcentaje son madres solteras. Cuando llegan a trabajar, traen entre sus pocas pertenencias, una ideología, una lengua, una religión, unas creencias que nada o muy poco tienen que ver con los niños que cuidan, ni con los padres de éstos. Envejecen y presencian el envejecimiento de sus patrones, en cambio, no ven crecer a sus propios hijos.
Las nanas son una figura importante en las familias en las cuales se insertan: en sus manos está el cuidado de los niños. El vínculo con ellos es muy estrecho. Los pequeños reciben parte de la educación informal y creencias de estas mujeres. Supe de un caso en el que la nana le hablaba en náhuatl a la niña que cuidaba. Era una comunicación críptica entre ambas. Ahí no había cabida para nadie más. Habían construido un mundo aparte, una relación de complicidad y afecto. Las nanas son parte de la dinámica familiar. Sus vidas y las de las familias con las que conviven, se cruzan, a veces sin tocarse. Están en momentos privados y personales del hogar que habitan, sin embargo, en muchos casos, su imagen está desdibujada. Sus patrones no advierten la importancia de su presencia hasta que ellas se ausentan.
Encuentro que estos personajes sencillos, aparentemente “grises”, tienen historias fabulosas. Si uno indaga en su vida descubrirá un vastísimo mundo interior y exteriormente hablando: temas de amor y desamor; encuentros y desencuentros, maternidad trunca y maternidad sustituta; mezcla de ideologías. Ellas son un crisol que me otorga la posibilidad de captar imágenes acerca del sincretismo en el México actual. Son un proceso vivo de transculturación. Las nanas son un vaivén de los espacios: del campo a la ciudad; de las colonias populares a las residenciales, de su rol como hijas de familia a su posición de trabajadoras-niñeras; de una clase social a otra.
El proyecto tiene que ver también con el pensamiento mágico y el práctico, con las tradiciones y la modernidad, estos mundos opuestos que conforman ambos Méxicos, como una capa tectónica donde chocan dos culturas, se fusionan y materializan.
Esta serie intenta mostrar ese proceso de fusión y dignificar la labor de las niñeras.
שיר ערס לאחרים
פטריסיה ארידיכיס
זהו פרוייקט אודות נשים ההמיתגוררות בבית שאינו שלהן והדואגות לילדים שאינם שלהן. הן מתבגרות וצופות בדפוסים שאינם שלהן. אין רואות את ילדיהם שלהן גדלים. השירה של נשים אלו היא שיר ערס עבור אחרים.
המשך שבע שנים צילמתי נשים בבתי כלא, עכשיו המבט שלי צופה בנשים אחרות. בבתים הנשים חיות בסביבה מיקרוסקופית המייצגת את הניגודים הקיימים במקסיקו. זוהי פקעת חוטים עם שני קצוות: שני מעמדות סוציו-אקונומים מנוגדים. הם מתקיימים בו זמנית אך אינם מתערבבים. הגישה היא לתפוס שתי תפיסות שונות אלו. היכן הן מתחברות והיכן הן שונות. אסתטיקה מנוגדת ומחוברת.
אומנות רבות הן מרקע אתני ילידי, מהכפרים או משולי העיר. הן מהגרות מתוך תקווה לשפר את תנאי המחייה שלהן, עבודה, וחינוך. הן בעלות רמת חינוך נמוכה מאות (כמעט אנאלפביתיות). רובן התחיל לעבוד הילדות או בגיל העשרה, ויש אחוז גבוה של אימהות חד הוריות. כשהן הולכות לעבוד, מביאות כמה מטלטלים, אידאולוגיה, אמונה, ודת, בעלות קשר חלש מאוד עם הילדים בהם הן מטפלות או עם העולם ממנו הן באו.
אומנות הן דמויות חשובות מאוד במשפחות בהן הן עובדות: גידול הילדים בידיהן. החיבור הוא צר מאוד. הילדים מעוצבים על ידי החינוך הביתי פורמלי הדעות ואמונות שהן מביאות איתן. שמעתי על מקרה בו אישה דיברה בשפת נהוהטל אל הילד שבו היא מטפלת. הייתה תקשורת נסתרת ביניהם שלא התאימה לאף אחד אחר. הם בנו עולם נפרד ומערכת יחסים של אהדה ושותפות. אומנות הן חלק מהדינמיקה המשפחתית. חייהן וחיי המשפחה בה הן עובדות מצטלבים ולפעמים אינם נוגעים אחד בשני. ישנם רגעים פרטיים המתרחשים בבית, אך למרות זאת האומנות הן כמו דמות מטושטשת. המעסיקים אינם מבינים את חשיבות נוכחותן עד שהן נעדרות.
הבנתי שלטיפוסים נפלאים אלו שלמראית עין נראים אפורים יש סיפורים מופלאים. אם צוללים לתוך החיים שלהן מגלים עולם פנימי עשיר: אהבה ושנאה, הסכמות ומחלוקות, אימהות קטועה וחלופית: ערבוב של אידאולוגיות. הן כור היתוך המאפשר לי לתפוס דימויים של שילוב או מיזוג של שתי נטיות במקסיקו היום. הן תהליך חי של מעבר בין תרבויות. אומנות הן מעבר בין חללים: מהכפר אל העיר: מהקולוניות אל הפרברים, מהתפקיד כבת למשפחה לעמדת אומנת עובדת: בין מעמד חברתי אחד לאחר.
פרוייקט זה קשור גם בחשיבה פלאית ומעשית, עם מסורות וקדמה, שני עולמות מנוגדים המשתלבות במקסיקו, כשכבה טקטונית בה שתי תרבויות מתנגשות, מתמזגות, והופכות למוחשיות.
סדרת צילומים זו מתארת את תהליך המיזוג ולרומם את עבודתם של האומנות.
about
