top of page

CUBA

 Autor: Enrique Chan Morales

קובה

originalmente publicado en la 11a edición

אנריקה צ'אן- מוראלס - סלינה קרוז, אוקשקה מקסיקו. התחלתי לצלם באופן חובבני כשהייתי בן 20, אימא שלי נתנה לי אולימפוס אום-G ישנה שקנתה מצלם. קניתי סרט צבעוני וצלמתי תמונות של כל מה שקרה סביבי אחר כך חיכיתי בקוצר רוח שהתמונות שלי יחזרו ממעבדת הפיתוח. חסכתי כסף במשך זמן רב עד שהייתי מסוגל לקנות את המצלמה הדיגיטלית שלי, D5100 של ניקון, עבורי היא הייתה הטובה ביותר. יום אחד, כשהתגוררתי במקסיקו סיטי מצאתי מידע על קורס צילום אנלוגי המועבר על ידי אנדרס גרייה,  ומכאן הכול היסטוריה, התאהבתי בצילום אנלוגי וכל מה שסביבו, מהצילום ועד לעיבוד הסרט והדפסת תמונות. כרגע אני גר במונטריאול, אני תמיד מנסה למצוא זמן בין הלימודים והעבודה לצאת ולצלם, אני תמיד מחפש מצבים שיש בהם אירוניה, כיף, ועניין.

Enrique Chan Morales - Salina Cruz, Oaxaca, México. Comencé con la fotografía de forma inconsciente a los 20 años, cuando mi madre me regaló una vieja Olympus Om-G que le había comprado a un fotógrafo. Comencé comprando película a color y tomando fotos de cualquier cosa que sucedía a mi alrededor para después esperar impaciente a que el laboratorio me entregara las fotos. Había estado ahorrando dinero por un buen tiempo hasta que pude comprar mi cámara digital, una Nikon D5100 que para mi era lo máximo. Un día, viviendo en el Distrito Federal encontré la información sobre un curso de fotografía análoga impartida por el maestro Andrés Garay, a partir de ahí lo demás es historia, me enamoré de la fotografía análoga y todo lo que implica, desde tomar la foto hasta procesar la película e imprimir las fotos.

Actualmente vivo en Montreal donde siempre trato de encontrar tiempo entre la escuela y el trabajo para salir a tomar fotos a la calle, siempre en busca de situaciones irónicas, divertidas e interesantes.

Enrique Chan Morales - Salina Cruz, Oaxaca, México. I started photography unconsciously when I was 20, when my mother gave me an old Olympus Om-G he had bought off of a photographer. I started buying color film and taking pictures of everything that happened around me to then wait impatiently for the labs to give me my pictures. I had been saving money for a long time until I was able to buy my digital camera, a Nikon D5100, which to me was the best. One day, living in Mexico City I found the information for an analog photography course taught by Andres Garya, from then on the rest is history, I fell in love with analog photography and everything around it, from taking the photograph to processing the film and printing photos.

 

I currently live in Montreal, where I always try to find time between school and work to go out and take photographs, I am always looking for situations that are ironic, fun, and interesting.

 

Estuve en Cuba el día en que Raul Castro anunciaba el restablecimiento de las relaciones diplomáticas con Estados Unidos, me tocó escuchar todo el anuncio por la televisión acompañado de Luis y Martha, matrimonio cubano que me había dado hospedaje por 5 días durante mi estancia en la Habana. Desconocía mucho sobre Cuba y sigo aún desconociendo muchísimo pero entendí algunas cosas, llegué a palpar y sentir realidades que ya nadie puede contarme, cada quién habla como le va en la feria, a mi me fue muy bien.

 

Pretender decir que la verdadera Cuba es esa Isla abrazadora y cautivadora de la que todos hemos escuchado, esa Cuba con música por doquier, con gente bailando y riendo sería reducirla a un mito, y sin embargo, no mentiríamos del todo. Todo país tiene su lado duro y real, Cuba no es la excepción. Se sobrevive, eso es lo que dicen todos, también dicen que ahora está mejor que antes, que pasaron momentos muy duros que los unieron más como país, hay tanto, demasiadas cosas que desconozco aún sobre Cuba, pero si hay algo que me dejó fascinado es su gente, el cubano te abraza, te invita a su casa a comer sabiendo que su situación es complicada, el cubano ríe cuando ve una cámara, a veces incluso te pide que le tomes una foto, en Cuba no existen blancos, negros o cafés, sólo Cubanos.

 

La serie de fotografías que expongo sobre la Isla pretenden mostrar lo más importante que me dejó, eso que les cuento, la calidez y el amor de las personas así como su realidad social nada fácil y a todas horas palpable. Cuando volví a México una amiga me preguntó si era cierto que la situación en Cuba te deprimía, me quedé pensando un momento en su pregunta y le contesté:  —Volver a México, eso es lo que en verdad me ha deprimido.

 

Hay tanto que aprender y tantos mitos que derrumbar sobre la Isla. No sé que vaya pasar en ésta nueva época que viene para los cubanos, pero espero de corazón que todo sea para bien, volveré un día no muy lejano, deseando a todas horas que si cambia algo, no sea eso que me hizo quererla tanto.

 

I was in Cuba the day Raul Castro announced the reestablishment of the diplomatic relationship with the United States, I was able to listen to the whole announcement via television along with Luis and Martha, a Cuban couple that had been hosting me for 5 days during my stay in Havana. I was unfamiliar with a lot about Cuba and I am still unfamiliar with a lot of it, but I understood some things; I was able to touch and feel realities that nobody can tell me, everyone talks about how they do at the fair, it went very well for me.

To try and say that the true Cuba is the loving and captivating island that we have all heard of:  Cuba with music everywhere and people dancing and laughing would be to reduce it to a myth; yet we would not be completely lying. Every country has its harsh and real side, Cuba is no exception. You survive, that is what everyone says, it is also said that now it is better than before, that they lived through some hard times that unified them more as a country. There is so much, so many things I do not know about Cuba, but if there is something that I absolutely loved it is its people. The Cuban hugs you, he invites you over for dinner, knowing that his situation is complicated, the Cuban laughs when he sees a camera, sometimes he even asks you to take a picture, in Cuba there are no white, black or brown; only Cubans.

 

The series of photographs I show about the island are an attempt to show the most important thing it left me, that I tell you, the warmth and love of the people as well as their social reality, never easy and always palpable. When I returned to Mexico a friend of mine asked if it was true that the situation in Cuba depresses you, I thought for a moment about her question and I answered --Coming back to Mexico, that is what has really depressed me.

 

There is so much to learn and so many myths to tear down about the island. I do not know what will happen in this new period that is coming for the Cubans, but I hope from the bottom of my heart that everything be for the best, I will go back sometime soon, wishing at all times, that if sometimes changes let it not be that which made me love it so much.

הייתי בקובה כאשר ראול קסטרו הודיע על חידושם של היחסים הדיפלומטיים עם ארצות הברית, הצלחתי להקשיב לכל ההודעה דרך הטלוויזיה יחד עם לואיס ומרתה, זוג קובני שאירח אותי במשך 5 ימי שהותי בהוואנה. לא הכרתי את קובה ואני עדיין לא מכיר הרבה ממנה, אבל הצלחתי להבין כמה דברים; יכולתי לגעת ולחוש את מציאות בדרך שאיש לא יכל לספר לי עליה. כל אחד דיבר על החוויה האישית שלו.

 

לבוא ולומר שקובה האמתית היא האי המחבק והמקסים שכולנו שמענו עליו, קובה עם המוסיקה בכל מקום ואנשים רוקדים וצוחקים יהיה להפחית אותה לכדי מיתוס ולמרות זאת לא יהיה זה שקר. לכל מדינה יש את הצד הקשה והאמתי שלה וקובה אינה יוצאת מן הכלל. 'אתה שורד' זה מה שכולם אומרים ועוד אומרים שעכשיו יותר טוב מפעם, שהם כבר עברו תקופות יותר קשות וזה איחד אותם כעם. יש הרבה דברים שאיני יודע על קובה אבל אם יש משהו שהקסים אותי במיוחד זה האנשים שלה. הקובני מחבק אותך, מזמין אותך לבית שלו לארוחת ערב למרות המצב הקשה שלו,  הצחוק של הקובני כשהוא רואה מצלמה ולפעמים הוא אפילו מבקש ממך לצלם אותו. בקובה אין לבן שחור או קפה רק קובניים.

 

סדרת הצילומים שאני מציג על האי היא ניסיון להעביר את הדבר הכי חזק שזה השאיר בי – החום והאהבה של האנשים וגם המציאות החברתית,  אף פעם לא פשוטה אבל תמיד מוחשית ונגישה.

כשחזרתי למקסיקו שאלה אותי חברה אם זה נכון שהמצב בקובה מדכא ואני חשבתי לשנייה ועניתי על שאלתה – החזרה למקסיקו זה מה שבאמת מדכא אותי.

 

יש כל כך הרבה ללמוד והרבה מיתוסים למוטט אודות קובה. איני יודע מה הולך לקרות לעם הקובני בתקופה החדשה הזו, אני מקווה מעומק ליבי שהכול יהיה לטובה. לא רחוק היום שבו אחזור לאי מקווה ומבקש שהדבר שישתנה לא יהיה זה שגרם לי לאהוב אותו כל כך.

 

VIAJES

TRAVELS

נסיעות

bottom of page