CUBA
Autor: Orna Naor
קובה
אורנה נאור - ישראל. נולדה בירושלים. היא נשואה ויש לה 2 בנים, היא מחזיקה בתואר מ.א. בספרות, ועבדת במשרה חלקית בעסק משפחתי שאיננו קשור לצילום. היא התחילה ללמוד ולהתאמן בצילום לפני שנה, ומאז נדיר לראות אותה יוצאת ללא המצלמה שלה.
אורנה היא אישה מאוד דינמית שאוהבת את מקצב הרחוב, לפיכך רוב הצילומים שלה הם של הרחובות. עבורה האתגר הוא לתפוס רגעים מיוחדים או ייחודיים, או לראות משהוא בצורה חדשה, לדבריה, צילום רחוב הוא כמו עבודת בילוש: יש למצוא את המקום, הקומפוזיציה, משהוא מעניין או חדש מנקודת מבט חדשה, והיא מוסיפה: "כשאני מוצאת את זה התמורה היא אדירה!"
עבור אורנה צילום רחוב נמשל לשירה מכיוון שישנם אנלוגיות, ניגודים, רגשות, ואפילו מחאות לפעמים. היא זוכרת אירוע אחד: "צילמתי תמונה של קבצן בשוק הכרמל, ובאותו רגע אישה אחת קראה לעברי: "את משפילה אותו" ולאחר שהרגעתי אותה הסברתי שאני מצלמת את ה"בלתי נראים" מתוך תקווה שעצם החשיפה תגרום למישהו לעשות משהוא הנידון. בסופו של דבר המפגש האנושי זה האישה ואני התחבקנו.
אורנה נהנית מצילומי הרחוב מפני שסוג זה של צילום הוא "מרגש ומלא חיוניות"
Orna Naor - Israel. Nació en Jerusalén. Está casada con 2 hijos, tiene maestría en literatura y trabaja tiempo parcial en una empresa familiar, no relacionada con la fotografía. Comenzó a estudiar y practicar la fotografía hace un año, desde entonces, rara vez sale sin su cámara.
Orna es una mujer muy dinámica que ama el ritmo de la calle, por esta razón fotografía principalmente calles. Para ella es un reto para capturar momentos especiales y únicos, o ver algo de una manera nueva, en sus propias palabras la Fotografía de calle es como un trabajo de detective: encontrar un lugar, la composición, algo interesante o nuevo en un punto de vista diferente, añade "Cuando lo consigo, es muy gratificante! "
Para ella fotografía de la calle también se parece a la literatura porque hay analogías, contradicciones, emociones e incluso protestas. Al respecto recuerda una ocasión: "Tomé una foto de un mendigo en el mercado de Carmel (en Tel aviv), en ese momento una mujer me gritó "usted le está humillando", después de calmarla le expliqué que estaba tomando fotos de " los invisibles", con la esperanza de que al compartirlas alguien hiciera algo al respecto. Ella y yo terminamos abrazandonos y besandonos. Orna disfruta de la Fotografía de la calle porque "¡Esta fotografía es excitante y llena de vida! ."
originalmente publicado en la 11a edición
Orna Naor - Israel. Was born in Jerusalem. She’s married with 2 sons, has M.A in literature and works Partial time in a family business not connected with photography. She started learning and practicing photography one year ago, since then rarely goes out without her camera.
Orna is a very dynamic Woman that loves the street rhythm, that’s way she mostly photographs streets. For her is a challenge to capture special and unique moments or to see something in a new way, in her own words Street photography Is like a detective work: find a place, the composition, something interesting or new in a different point of view, she says: "When I get it, it is very rewarding!"
For her street photography seems also to literature because there are Analogies, contradictions, emotions and even protests sometimes. About it, she remembers one ocassion: “I took a pic of a beggar in the Carmel market, at the moment one woman shouted me "you're humiliating him"; after calming her down I explained that I am taking pics of "the invisibles" with hope that by sharing someone does something about it. We ended hugging and kissing each other.
Orna enjoy Street photography because ”This photography is exciting and full of life! “
Cuba ha aislado desde los años 60, es un país diversificado en muchos niveles, el color y la arquitectura son ricos, incluso en los lugares más aburridos y más olvidados, las personas están vestidas de colores, moviéndose entre la felicidad, la desesperación, la pobreza, y la generosidad. Los cubanos revelan al visitante su pobreza, a la vez que invita a tomar una copa o cenar. Esto es especialmente evidente en el tratamiento de sus perros que reciben atención afectuosa, como si fueran un miembro de la familia.
Muchos cubanos pasan sus días en las calles. El país alienta la participación en los clubes de ajedrez, boxeo, etc., así como para preocupar a las personas desempleadas. Cuba es una ciudad que entra en tu corazón y no lo deja. Yo misma, me enamoré.
Cuba has been isolated since the 60’s, it is a diversified country at many levels, colour and architecture are rich even in the dullest and most forgotten places, people are colorfully dressed, moving in between happiness, despair, poverty, and generosity. The Cubans reveal to the visitor their poverty, while simultaneously inviting for a drink, or dinner. This is especially evident in their treatment of their pet dogs who receive affectionate care as if they were a family member.
Many Cubans pass their day in the streets. The country encourages participation in Chess clubs, Boxing, etc so as to preoccupy unemployed people. Cuba is a county which enters your heart and does not leave. I myself, fell in love.
קובה המבודדת מאז שנות ה-60, הינה ארץ רבגונית ברבדים שונים: צבעוניות ארכיטקטונית גם במקומות הדלים והנשכחים ביותר, אנשים לבושים בצבעוניות, שנעים בין שמחה, ייאוש, מחסור ונדיבות ללא כל סתירה. הקובנים חושפים לפני המבקר את דלותם ובו זמנית מזמינים לשתייה, ארוחה או שירה. הדבר ניכר באופן מיוחד ביחסם לכלביהם - חיבה וטיפול מסור כבאחד מבני המשפחה.
משך היום מבלים קובנים רבים ברחובות. המדינה מעודדת השתתפות במועדוני שחמט, איגרוף ועוד כדי לתת תעסוקה בשעות היום לאנשים המובטלים.
קובה היא ארץ הנכנסת ללב ואינה יוצאת ממנו. אני כשלעצמי, התאהבתי.
 |  |  |
|---|---|---|
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
 |