Autor: Kelo Gotleyb
CHINA
סין
originalmente publicado en la 9a edición
קלו (רוחליו) גוטליב -ישראל (1957-2016) נולד ברסיסטנסיה ,ארגנטינה. את אדולפו יודצ'ק איתן ושושנה וכקמן הוא מכיר מגיל אפס. כבוגר תנועת הנוער הציונית ייאיחוד הבונים" הגיע במסגרת שנת ייהכשכון" בשנת 1975 לקיבוץ חצרים. במשך ששה חודשים שהה בקיבוץ ולמד עברית. יתר השנה טיילה הקבוצה ברחבי הארץ, כשהקיבוץ משמש להם בסיס. הוא חזר לארגנטינה ושנה מאוחר יותר עלה עם אשתו לישראל, לקיבוץ אור-הנר, שם נולד בנו הבכור. אחרי כארבע שנים חזרה המשפחה לארגנטינה, אך שבה ועלתה, הפעם לקיבוץ חצרים. מאז הוא כאן, וכאן נולד בנו השני, דור.
בקיבוץ עבד קלו תקופה ארוכה בנגריה והוא מתגאה בדור של נגרים צעירים, שכנערים התלמדו אצלו .מזה זמן רב שהוא עובד ב"נטפים". לצילום הגיע קלו גוטליב במקרה .לפני כחמש שנים החלה בת-זוגו אתי ללמוד צילום והיא שיתפה אותו בכל שלב ושלב של לימודיה . בשנה השניה כבר הצטרף אליה קלו להמשך קורס הצילום, ומאז הוא ממשיך ולומד, עוד שיטה, עוד טכניקה, עוד גישה ועוד מצלמה. בין מוריו נמנים גואל דרורי, אמנון גוטמן, שייקה הראל עמרי קרן וניב סמירנוב. קלו מצלם נופים, מצלם אנשים - בעצם מצלם את כל הסובב אותו, ובכל אובייקט הוא מגלה את הייחוד. די באדווה קלה על המים להוליך אותו למקומות שאחרים עוברים על פניהם ולא יודעים שהם קיימים. על הצילומים עובר קלו בעין מאד-מאד בוחנת ומדייקת. באמצעות המחשב הוא מתקן פגמים קלים ,אבל לפעמים בוחר להדגיש פאן מסויים בצילום באמצעות עיקול קו , עירפול כתם או הבלטת גוון . הצילומים חדים ומדוייקים וקופצים אל הצופה מהקירות - ולא נותנים לו לחלוף על פניהם ללא התייחסות.
אומר קלו :יימכל מורה למדתי משהו שמתאים לי. אני משתדל להמשיך ולהתמחות. אני לא צלם מקצועי ,אני צלם - כי אני פשוט אוהב לצלם" !
Kelo (Rogelio) Gottlieb - Israel (1957-2016). Was born in Resistencia, Argentina. He has known Adolf Iodtz'k Shoshana Walkman since his childhood. As a graduate of the Zionist youth movement Habonim Iiaihod, in 1975 he arrived at Kibbutz Hatzerin with his peers. He spent six months at the kibbutz and learned Hebrew. The rest of the year, the group traveled across the country, using the kibbutz as a base camp. He returned to Argentina and a year later returned with his wife to Israel, to Kibbutz “Or Haner”, where his eldest son was born. After four years, the family returned to Argentina, but returned again, this time to kibbutz Hatzerin. Since then he's here, where Dor, the couple’s second son was born.
At the kibbutz, Kelo worked for a long time in the carpentry workshop and boasts a generation of young carpenters. For a long time he has worked for ‘Netafim’ irrigation systems.
Kelo came into photography by chance. Five years his partner, Etti, begun to study photography and shared with him every step of her studies. By the second year Kelo had already joined the
photography courses, and has since continued studying another method, another technique, gaining more and more access to the camera. Among his teachers are Saviour Drury, Amnon Gutman, Shaikeh Harel Omri Smirnov.
Kelo photographs landscapes, people – actually photographing everything around him, revealing each object's uniqueness. A rather slight ripple on the water leads him to places others pass by, unaware that they even exist.
Kelo examines the photographs reviewing them with precision; using the computer as a tool
to adjust minor flaws, but sometimes chooses to emphasize a certain aspect of the photograph through a curve, a vague stain, or highlighting a shadow. Sharp and precise photographs grab the viewer’s attention and do not enable them to pass unnoticed.
Kelo said: “I have learned something from all my teachers. I try to continue to specialize.
I am not a professional photographer, I'm a photographer – I just love to photograph "!
Kelo (Rogelio) Gottlieb - Israel (1957-2016). Nació en Resistencia, Argentina. Ha conocido Adolf Iodtz'k Shoshana Walkman desde su infancia. Como graduado del movimiento juvenil sionista Habonim Iiaihod, en 1975 llegó a Kibbutz Hatzerin con sus compañeros. Pasó seis meses en el kibutz y aprendió hebreo. El resto del año, el grupo viajó por todo el país, utilizando el kibutz como un campamento de base. Regresó a la Argentina y un año más tarde regresó con su esposa a Israel, al kibutz "O Haner", donde nació su hijo mayor. Después de cuatro años, la familia regresó a Argentina, pero volvió de nuevo, esta vez para kibutz Hatzerin. Desde entonces él está aquí, donde nació el segundo hijo de la pareja, Dor.
En el kibutz, Kelo trabajó durante mucho tiempo en el taller de carpintería y cuenta con una generación de jóvenes carpinteros. Durante mucho tiempo ha trabajado para sistemas de riego "de Netafim.
Kelo entró en la fotografía por casualidad. Cinco años su compañera, Etti, comenzó a estudiar fotografía y compartió con él cada paso de sus estudios. El segundo año Kelo ya había se unido al cursos de fotografía, y desde entonces ha continuado estudiando otro método, otra técnica, ganando cada vez más el acceso a la cámara. Entre sus maestros se encuentran Salvador Drury, Amnón Gutman, Shaikeh Harel Omri Smirnov.
Kelo fotografía paisajes, personas - de hecho fotografia todo a su alrededor, dejando al descubierto la singularidad de cada objeto. Una ligera ondulación en el agua lo lleva a lugares en los que otros pasan desapercibidos, inconscientes de que existen.
Kelo examina las fotografías revisardolas con precisión; usando la computadora como una herramienta
para ajustar defectos de menor importancia, pero a veces opta por destacar un determinado aspecto de la fotografía a través de una curva, una mancha vaga, o destacando una sombra. Fotografías nítidas y precisas que captan la atención del espectador y no permiten que pasen desapercibidos.
Kelo dice: "He aprendido algo de todos mis maestros. Trato de seguir especializandome. No soy un fotógrafo profesional, soy un fotógrafo. ¡Me encanta fotografiar "!
Hemos estado en los mismos lugares y los hemos fotografiado. Los mismos paisajes, la misma gente, los mismos edificios; las fotografías no son similares en todos.
Las fotografías de Kelo eran un poco diferente, tenía un punto de vista especial y la mirada ... había algo más que los demás no se dieron cuenta ...
Esto podría ser una rama, una nube sobre las montañas adyacentes a un poste de electricidad, o tal vez el agujero en un saco de tierra en reposo ... podría ser una especie de repente, el vacío creado en el medio de una plaza llena de gente en ... y es posible ver en la pareja china ancianos pasado de la nación, una mujer joven presenta el futuro, y en el medio - el centro representa el mayor hombre misterioso llamado el oeste de China.
Todos hemos visto la pareja de ancianos. El resto no.
En sus fotografías Kelo conecta el tema y crea una narrativa personal.
La gente responde a su petición de ser fotografiado, y la naturaleza se revela frente a él. No se puede ocultar un ojo discerniendo.
We were all at the same places and photographed them. The same landscapes, the same people, same buildings; the photographs were not similar at all.
Kelo’s photographs were a little different, he had a special point of view and the view ... there was something else that the others did not notice ...
This could be a branch, a cloud over mountains adjacent to an electricity pole, or maybe the hole in a sack of soil at rest ... it could be kind of suddenly, the vacuum created in the middle of a crowded square in ... and it is possible to see in the elderly Chinese couple the nation’s past, a young woman presents the future, and in the middle -- the middle represents the greatest mystery man named Western China.
We have all saw the elderly couple. The rest, we did not.
In his photographs Kelo connects the subject and creates a personal narrative.
People respond to his request to be photographed, and nature reveals itself in front of him. You cannot hide such a discerning eye.
כולנו היינו באותם מקומות וצילמנו אותם נופים, אותם אנשים, אותם בנינים. הצילומים - לא דומים בכלל. לקלו נקודת מבט מיוחדת ואותו נוף - אצלו הוא קצת אחרת ... יש שם עוד משהו שהאחרים לא הבחינו בו ... זה יכול להיות ענף, ענן צמוד לעמוד חשמל בהרים, או אולי החור בגרב של עמל במנוחתו ... זה יכול להיות מין חלל שנוצר פתאום באמצע ככר הומה ... וכבר אפשר לראות בזוג הסינים הקשישים מימין את העבר של האומה, בצעירה משמאל את העתיד, ובאמצע - באמצע התעלומה הגדולה לאדם המערבי ששמה סין. כולנו ראינו
אתזוג הזקנים. את היתר, לא. קלו בצילומיו מתחבר לאובייקט המצולם ויוצר נרטיב אישי. אנשים נענים לבקשתו לצלמם, וגם הטבע חושף עצמו לפניו . לא ניתן להסתתר מעין בוחנת שכזו .
 |  |  |
|---|---|---|
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |